נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, חזר לכותרות, והפעם הוא מבקש לממש את הבטחתו להשתלט על האי גרינלנד.

טראמפ טוען כי וושינגטון זקוקה לאי הגדול בעולם "למען הביטחון הבינלאומי".

אך גרינלנד אינה נלהבת מהרעיון, וממשיכה להבהיר כי אדמתם אינה למכירה.

סקר דעת קהל שנערך בינואר 2025 על ידי חברת וריאן הראה כי 85 אחוזים מתושבי גרינלנד אינם מעוניינים שהאי הארקטי שלהם – טריטוריה אוטונומית למחצה של דנמרק – יהפוך לחלק מארצות הברית.

גורמים רשמיים בגרינלנד הצהירו כי הם שואפים לעצמאות ופתוחים לשיתוף פעולה עסקי עם ארצות הברית, שהיא שוק הייצוא המרכזי שלהם, אף שהם תלויים במידה רבה בסובסידיות מדנמרק, למרות האמונה כי האי עשיר במינרלים ובמשאבי נפט שטרם נוצלו.

"אנחנו גרינלנדים. אנחנו לא רוצים להיות אמריקאים. אנחנו גם לא רוצים להיות דנים," אמר ראש הממשלה מוטה אגד.

אז מי הם בעצם תושבי גרינלנד?

ראשית, 88 אחוזים מאוכלוסיית גרינלנד הם אינואיטים גרינלנדים, המונים כמעט 57,000 איש. המקומיים מכנים את גרינלנד בשם "קלאליט נונאט", שמשמעותו "ארץ הקלאליט", קבוצת האינואיטים המאכלסת בעיקר את החוף המערבי של האי.

תושבי גרינלנד מתחלקים לשלוש קבוצות לשוניות: דוברי קלאליסוט בחוף המערבי, דוברי אינוגהויט בצפון ודוברי טונומיט בחוף המזרחי.

ההגירה הראשונה לגרינלנד החלה לפני כ-4,500 שנה, כאשר קבוצות עברו מסיביר דרך מצר ברינג וקנדה בגלים עוקבים.

הגל האחרון של מהגרים לגרינלנד הגיע מתרבות תולה – אבותיהם של האינואיטים המודרניים – לפני כ-1,200 שנה. הם הביאו עמם את אמונותיהם הדתיות; הקהילה האינואיטית נהגה באופן מסורתי בשמאניזם ואנימיזם, הכוללים את האמונה שלכל דבר יש רוח. אמונות אלו קשורות למערכת האקולוגית הארקטית, במיוחד לחיות שבה, שכן פעילויות כמו ציד ודיג כוללות יצירת קשר עם בעלי החיים.

גרינלנד שוקלת לעבור מכלכלה מבוססת קיום לניצול המינרלים והמשאבים הזמינים באי. אחד המשאבים הוא אבץ, ואחר, שנוי במחלוקת, הוא אורניום, שהפקתו הייתה נושא לדיון מורכב בטריטוריה.

התומכים בהפקת אורניום טוענים שזה ייצור מקומות עבודה ויתרונות כלכליים. עם זאת, המתנגדים מזהירים מפני סיכונים סביבתיים חמורים לבני אדם ולבעלי חיים, שידרשו העתקת קהילה שלמה ליד מכרה קואנרסויט.

למרות זאת, לגרינלנד יש השפעה דנית משמעותית, לאחר שהייתה יעד למיסיון של ממלכת דנמרק-נורווגיה בשנת 1721.

הנס אגד, מיסיונר נורווגי, האמין שהאינואיטים נחותים ופרימיטיביים, וניסה "לתרבת" את המקומיים ולהחדיר את הנצרות ללימודים הספרותיים.

בשנת 1751, הממלכה הדנית הכריזה רשמית על גרינלנד כקולוניה שלה, ניסוי עדין יחסית למה שעשו בקריביים – "פטרנליזם מוזר... שמעמיד את האינטרסים של תושבי הילידים מעל אלה של הניצול הכלכלי" ומאפשר להם הגדרה עצמית ואוטונומיה.

האחיזה התחזקה בשנת 1776, כאשר ממשלת דנמרק הקימה את חברת המסחר המלכותית של גרינלנד, שהחזיקה במונופול על המסחר באי עד 1950.

בשנת 1953 ויתרה דנמרק על שליטתה הקולוניאלית בגרינלנד, אך הכריזה על הטריטוריה כפרובינציה דנית.

במסגרת זו, הוקם מערכת חינוך בסגנון דני, שוקם הממשל הלאומי, ונעשה ניסיון למודרניזציה של גרינלנד באמצעות הרחבת תעשיית הדיג שלה.

בשנת 1979 נערך משאל עם בגרינלנד על שלטון עצמי, שבו הצביעו התושבים בעד אוטונומיה רחבה יותר מדנמרק, וכך הוקם שלטון עצמי ובמקביל, פרלמנט משלהם.

שלטון עצמי משמעותו שלגרינלנדים יש יותר שליטה על ענייניהם הפנימיים, בעוד שעניינים בינלאומיים נותרו באחריות דנמרק.

מאז, עצמאות מלאה הייתה מטרה מרכזית עבור תושבי גרינלנד, שחלקם קיוו להשיג אותה כבר בשנת 2021.

חוק השלטון העצמי משנת 2009 הרחיב את הסמכויות שניתנו במשאל העם של 1979. בנוסף להכרה בקלאליט כעם, ולהרחבת תחומי השיפוט למשאבי טבע ולענייני צדק, החוק כלל גם את הזכות להכריז על עצמאות מדנמרק באמצעות משאל עם.

אך המהלך של טראמפ, שעשוי לכלול פעולה צבאית או הטלת מכסים, מאיים לשבש את שאיפתם לעצמאות.

נותר לראות כיצד תושבי גרינלנד ייאבקו בניסיון סיפוח שעלול לסכן את עצמאותם.

הצבא האמריקאי מוצב באופן קבוע בבסיס החלל פיטופיק שבצפון-מערב גרינלנד, מיקום אסטרטגי עבור מערכת התרעה מוקדמת לטילים בליסטיים.

מקור: TRT World