ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, הודיע כי ייתכן שיתמודד מול בנימין נתניהו על ראשות הממשלה בבחירות הצפויות בשנה הבאה – צעד שמעורר סערה במדינה שסועה פוליטית על רקע המלחמה הממושכת בעזה.

כהן, שכיהן כראש המוסד בין השנים 2016 ל־2021, הודיע על כך במהלך פודקאסט, שבו רמז גם על האפשרות להקים מפלגה חדשה שתתמודד מול הליכוד של נתניהו.

נתניהו נאחז בשלטון בקושי נוכח ההפגנות ההמוניות על כישלונו להשיב את בני הערובה הישראלים, למרות שניהל כמעט שנתיים של מלחמה בעזה, שבה נהרגו כמעט 63 אלף פלסטינים, רובם נשים וילדים.

כהן, שנודע בכהונתו הסוערת כראש המוסד ובתפקידו המרכזי בהסכמי אברהם שנועדו לנרמל את היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למדינות ערב רבות, נראה כי הוא מנצל את הרקע הביטחוני שלו כדי למצב את עצמו כדמות "מאחדת" בחברה הישראלית המפולגת לעומק.

הודעתו סוקרה בהרחבה בתקשורת הישראלית, שבאופן כללי הציגה את הצעד כצפוי זה מכבר.

השיח הציבורי ברשתות החברתיות שיקף במידה רבה את דיווחי התקשורת, כאשר חלק מהמשתמשים טענו כי ריבוי מועמדי אופוזיציה כמו כהן עלול דווקא לצמצם את הסיכוי לשינוי קואליציוני בשל פיצול הקולות. התגובות נעו בין "מנהיג עתידי מצטיין" ל"סוחר מכוניות משומשות".

גוכאן באטו, אנליסט לענייני ישראל מהמרכז ללימודי המזרח התיכון שבאנקרה, אמר ל־TRT World כי למערכת הצבאית והמודיעינית יש "מעמד מיוחד" בחברה הישראלית.

לדבריו, "רקורד קריירה יציב וכריזמה אישית מעניקים לעיתים קרובות לחיילים וקציני מודיעין לשעבר שכבת תמיכה ציבורית אוטומטית."

לפי באטו, הרקע הדתי של כהן והבריתות שכרת בעבר עם דמויות מהימין, בשילוב עם הדגשתו את נושא ה"אחדות", מציבים אותו "בין המרכז לימין" במפה הפוליטית של ישראל.

מתאנס שחאדה, חבר כנסת לשעבר, מהדהד עמדה זו ואמר ל־TRT World כי הרקע הביטחוני של כהן יהווה "נכס משמעותי" בזירה הפוליטית.

לדבריו, "בתודעה הישראלית שמו של כהן קשור להישגים ביטחוניים ומודיעיניים, במיוחד בהתמודדות עם הפרויקט הגרעיני של איראן."

כהן זוקף לזכותו את מבצע 2018 שבו המוסד גנב את ארכיון הגרעין של איראן מכספות במחסן בטהראן.

בשונה ממפקדים צבאיים ישראלים שעברו לפוליטיקה – כמו בני גנץ, יצחק רבין או אריאל שרון – מעברו של כהן מן העולם החשאי של המודיעין אל הבמה הפוליטית מהווה התפתחות חדשה בישראל.

עם זאת, הוא מוסיף כי אף שנוכחותו התקשורתית והישגיו הדיפלומטיים מחזקים את תדמיתו הציבורית, גורמים אלו לבדם "אינם מספיקים" כדי לאפשר לכהן להתמודד מול נתניהו.

יורש של נתניהו או יריבו?

הקשרים ההיסטוריים של כהן עם נתניהו מסבכים את מועמדותו. הוא נחשב בעבר ליורש פוטנציאלי בתוך מפלגת הליכוד של נתניהו, לצד שרים כמו רון דרמר שמוביל את המו״מ לשחרור החטופים, אך כעת ניצב בפני המשימה העדינה של עיצוב זהות עצמאית.

באטו אומר כי "כהן נחשב, לצד דרמר, לאחת משתי הדמויות שדווח כי נתניהו ראה בהן יורשים אפשריים."

עם זאת, באטו מוסיף כי השינויים הפוליטיים האחרונים – בהם השמועות על פרישתו של דרמר מהחיים הפוליטיים – מצביעים על "וואקום פוליטי" שכהן ממצב את עצמו למלא. לדבריו, כהן מציג את עצמו כדמות חלופית בתחומי "הביטחון והלכידות החברתית."

שחאדה, לעומת זאת, רואה בקשריו של כהן עם נתניהו נקודת תורפה.
"למחנות הימין והימין הקיצוני חשוב למצוא דמות חזקה בדמות נתניהו, אך יריביו של ראש הממשלה אינם מעוניינים במישהו המזוהה עמו או קרוב אליו," הוא אומר.

כהן ניסה להתרחק מנתניהו, במיוחד מאז תוכנית הרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת ב־2023 וכשלי הביטחון של 7 באוקטובר אותה שנה. "הוא ביקש לבדל את עצמו ולהציג זהות עצמאית," אומר שחאדה.

הפלטפורמה של "אחדות וביטחון"

סיסמת הקמפיין של כהן – "אחדות וביטחון" – נוגעת בשני הנושאים הבוערים ביותר בישראל: הקיטוב הארצי לאחר הרפורמה המשפטית של 2023 והפגיעוּת הביטחונית שנחשפה בעקבות חדירת חמאס ב־7 באוקטובר 2023.

באטו אומר כי ההבטחה האלקטורלית של כהן להשיג אחדות רצופה בקשיים. סוגיות כמו ביטול הרפורמות המשפטיות, איזון ההשפעה של מפלגות הימין הקיצוני והתמודדות עם הסוגיה הנפיצה של גיוס החרדים לצבא צפויות, לדבריו, "לשחרר פילוגים ומשברים נוספים."

יתרה מזאת, הרטוריקה של כהן בנושא האחדות "משתרעת על קבוצות אתניות מעטות מאוד מעבר לדרוזים," מה שמעלה שאלות לגבי מידת הכללתה.

שחאדה סקפטי אף יותר כלפי פלטפורמת ה"אחדות והביטחון". הוא מציין שההתמקדות של כהן בבוחרים היהודים בלבד מגבילה את כוח המשיכה שלו.
לדבריו, "הוא מגלה עניין מועט בבוחרים הערבים, מתוך אמונתו שהם ממילא לא יתמכו בו," ומייחס עמדה זו לרקע הביטחוני של כהן ולאווירה העוינת ההולכת וגוברת כלפי האזרחים הערבים מאז אוקטובר 2023.

שחאדה מוסיף כי גישה מפלה זו אינה נותנת מענה לצרכיה של האוכלוסייה הלא־יהודית בישראל. הפלסטינים אזרחי ישראל – קבוצה מיעוטית מוסלמית ברובה המונה כ־1.6 מיליון איש – מהווים 21 אחוזים מאוכלוסיית המדינה.

בתיאוריה, לפלסטינים אזרחי ישראל יש אותן זכויות חוקיות כמו לישראלים יהודים, אך רובם מתגוררים בערים עניות יותר ומתמודדים עם אתגרים שמומחים מייחסים לאפליה מבנית.

ההימור של מפלגה חדשה

תוכניתו המדווחת של כהן להקים מפלגה פוליטית חדשה נתפסת כמהלך נועז אך מסוכן בנוף הפוליטי הצפוף של ישראל.

באטו מציין כי בישראל לא חסרות דוגמאות למפלגות שנבנו סביב מנהיגים כריזמטיים שרכבו על גל עד הכנסת.

עם זאת, חוסר ניסיונו הפוליטי של כהן והבחירות הקרובות מציבים אתגרים משמעותיים. "הוא מסרב להיות 'מספר שתיים'... הקמת מפלגה חדשה פחות משנה לפני בחירות היא משימה מרתיעה ומורכבת," אומר שחאדה, ומדגיש כי לכהן חסרה התשתית הארגונית הנדרשת להתמודדות אפקטיבית.

ובכל זאת, המומחיות הביטחונית שלו עשויה לשמש קלף מנצח. "ביטחון הוא תחום שבו לכהן יש יתרון," אומר באטו, ומצביע על ניסיונו וכריזמתו כנכסים שעשויים להדהד בקרב מצביעים עייפים מהמלחמה המתמשכת בעזה.

שחאדה, לעומת זאת, טוען שסירובו של כהן להצטרף למפלגה קיימת עלול לפגוע בסיכוייו.
"עבודה פוליטית ואלקטורלית בישראל דורשת מסגרות ארגוניות חזקות, נוכחות פעילה בערים וביישובים, ובסיס חברתי ועממי תומך – אלמנטים שלכהן אין כיום," אומר שחאדה.