נוכחותו של שר החוץ של טורקיה, האקן פידאן, יחד עם מנהיגים אירופיים רבים, בפסגה מוקדם יותר השנה, שנועדה בעיקר לתאם תגובות למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, לא הייתה עניין פורמלי בלבד.

המיקום האסטרטגי של טורקיה והשפעתה הדיפלומטית, שהודגמו באמצעות תיווכה בין רוסיה לאוקראינה וחברותה ארוכת השנים בנאט"ו, מדגישים מדוע השתתפותה בפסגה בלונדון היא בעלת משמעות סמלית עבור הלכידות האסטרטגית של אירופה.

מטרת הפסגה הייתה להראות לקהל העולמי שאירופה מאוחדת ומוכנה להתמודד עם האיומים שמציבה רוסיה, עם השינויים בתחרות הכוח הגלובלית ועם המירוץ הבינלאומי המואץ לחימוש.

על רקע זה, נוכחותו של פידאן רמזה על החשיבות הגוברת של טורקיה, הנובעת מיכולותיה הביטחוניות ומהמומחיות שלה.

בפסגה התברר כי יש צורך בחשיבה מחודשת על ההגנה האירופית, לאור הדחיפות והמורכבות של סביבת הביטחון הנוכחית, שהודגשה על ידי המשבר האוקראיני ונוכחותם של שחקנים מרכזיים כמו טורקיה.

התוצאה היא דחיפה מתואמת להגברת האוטונומיה, החוסן והפעולה המשותפת — כפי שמתבטא ביוזמת "חימוש מחודש לאירופה" (ReArm Europe) ובליבת הפעולה שלה, תקנת SAFE (פעולה ביטחונית עבור אירופה). צעדים אלה אינם רק תגובה לאיומים מיידיים, אלא מהווים תוכנית אב לעידן חדש במדיניות הביטחון האירופית.

מה מייצגות תקנת SAFE ויוזמת ReArm Europe

הדיון סביב "ReArm Europe" ו"Made in Europe" הפך לרלוונטי יותר מאז פרסום מסמך המדיניות במרץ על ידי נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין.

הסתמכותה ההיסטורית של האיחוד האירופי על ספקים צבאיים חיצוניים, במיוחד ארצות הברית, הגבילה באופן משמעותי את העצמאות האסטרטגית שלו. עקרון "Made in Europe" מתמודד ישירות עם פגיעות זו.

זהו אינו פיתוח חדש, אך האירועים הנוכחיים — הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, התקדמות טכנולוגית מהירה בבינה מלאכותית צבאית ושינויים גיאופוליטיים — הדגישו כי עצמאות אסטרטגית אינה רק מועילה אלא דחופה והכרחית עבור אירופה.

היקף ותכיפות תוכנית ReArm Europe, בהיקף של 800 מיליארד אירו, ש-SAFE מהווה חלק מרכזי ממנה, משקפים הכרה פוליטית בכך שהסדרי הביטחון הקודמים אינם מספקים עוד לאיומים הנוכחיים.

הסתמכותו המסורתית של האיחוד האירופי על נאט"ו, רכש צבאי לאומי מפוצל ותהליכים בירוקרטיים מסורבלים הוכיחו עצמם כבלתי מספקים מול איומי ביטחון מיידיים ומציאות גיאופוליטית משתנה במהירות.

הצעד הראשון המשמעותי לטיפול בליקויים אלו היה תקנת SAFE — אחד הצעדים הקונקרטיים ביותר בתוך האסטרטגיה הרחבה יותר.

SAFE שואפת לתרגם את העצמאות האסטרטגית ממילים למציאות על ידי מתן סיוע כספי למדינות האיחוד האירופי לטיפול מהיר בפערי יכולת ביטחונית קריטיים.

זהו למעשה כלי פיננסי המאפשר למדינות אירופה — הן חברות האיחוד האירופי והן מדינות EFTA (איגוד הסחר החופשי האירופי) כמו נורבגיה ושווייץ — לגשת להלוואות מקרן של 150 מיליארד אירו שמאפשר האיחוד האירופי.

מכשיר פיננסי זה נועד לחזק את הרכש המשותף, להגדיל את היקף התעשייה ולהגביר את המוכנות הביטחונית הכוללת ברחבי האיחוד.

רכש משותף מסטנדרט את הציוד הצבאי בין המדינות החברות, משפר את יכולות הפריסה המהירה ואת שיתוף הפעולה בין מדינות אירופה.

באופן מסורתי, תקנות פיסקליות מחמירות של האיחוד האירופי הגבילו השקעות בביטחון ועיכבו חדשנות. SAFE עוקפת מגבלות אלו ומעודדת את תעשיות הביטחון האירופיות.

בנוסף, סעיף בתקנה נותן עדיפות לחברות מבוססות באיחוד האירופי עם מבנה בעלות של לפחות 65-35 אחוזים. סף זה נועד לשמר מבנה ביטחוני אירופי משותף על ידי הבטחת רוב הערך הייצור — ולכן היכולות הקריטיות — יישארו באיחוד או במדינות קרובות.

דבר זה מבטיח שרכיבים רגישים יישארו ברובם בשליטה אירופית. בנוסף, הוא משמש אמצעי הגנה מפני תלות בגורמים ממדינות שלישיות, תוך שמירה על אפשרות להשתתפות חיצונית מוגבלת. רמות מעורבות גבוהות יותר — שמעבר לרף של 35% — אפשריות רק למדינות שלישיות המתיישרות עם הנחיות האיחוד האירופי ושהקימו שותפות ביטחונית והגנתית פורמלית עם הגוש.

ההיתר לשלב עד 35 אחוז מרכיבים שמקורם מחוץ לאיחוד האירופי מאפשר שילוב אסטרטגי של טכנולוגיות חיצוניות מוכחות, כדוגמת טכנולוגיית הכטב"מים של טורקיה שנוסתה בשדה הקרב. כך ניתן לחזק במהירות את היכולות הצבאיות המיידיות של אירופה.

אוטונומיה אסטרטגית — השאיפה הפוליטית מול היתכנותה בפועל

אוטונומיה אסטרטגית אמורה לאפשר שליטה רבה יותר ולהפחית את התלות בארצות הברית ובמדינות אחרות. קצב הפיתוח המהיר של טכנולוגיות בינה מלאכותית על ידי מתחרות גלובליות, ובראשן סין וארה״ב, הגביר את הדחיפות של אירופה להשיג אוטונומיה אסטרטגית ולהימנע מהידרדרות בפער הטכנולוגי.

עם זאת, נותרות ספקות באשר לשאלה האם הצורך באוטונומיה אסטרטגית מנוסח בצורה ברורה דיה כלפי מדינות האיחוד האירופי, וזאת לנוכח חילוקי דעות פנימיים אף בהתמודדות עם איומים כמו רוסיה.

בתוך האיחוד האירופי קיימים פערים חדים בתפיסת האיום — פולין ומדינות הבלטיות מדגישות את הצורך באמצעי הגנה מיידיים מול רוסיה, בעוד שהונגריה שומרת על קשרים דיפלומטיים חמימים בהרבה עם מוסקבה.

הבעיה האפשרית היא כי רטוריקה שאינה מלווה בהתפתחויות ממשיות ויעילות עלולה לפגוע באמינותה של אירופה ולעודד יריבים המבקשים לנצל את הפילוגים הפנימיים.

SAFE — הזדמנויות ואתגרים

SAFE מציבה אתגר ביחס לנאט"ו — האיחוד האירופי, שבעבר לא נחשב ככוח צבאי עצמאי ונתפס יותר כ"אח" של נאט"ו, כעת משלים את נאט"ו על ידי חיזוק היכולות הצבאיות הפנימיות של אירופה. בכך, הוא מגביר את כוח המיקוח של אירופה בתוך נאט"ו, ומקדם אוטונומיה אסטרטגית רחבה יותר — מבלי לפרק את האחדות הטרנס-אטלנטית.

נאט"ו כוללת שחקנים שאינם חברות באיחוד האירופי, כגון ארצות הברית, בריטניה וטורקיה — ולכן ראיית מערכי ההגנה של נאט"ו ושל האיחוד האירופי כמאוחדים לחלוטין עלולה להיות בלתי מציאותית.

מדיניות בלתי צפויה מצד ארצות הברית — במיוחד בתקופת ממשל טראמפ — האיצה את הצורך של האיחוד האירופי בעצמאות צבאית רחבה יותר, מה שהפך את ההסתמכות המופחתת על ערבויות חיצוניות לחשובה מאין כמוה מבחינה אסטרטגית עבור אירופה.

מעבר לרטוריקה דיפלומטית, פערים אסטרטגיים בלתי מיושבים — כמו גישות שונות כלפי רוסיה וסין וחלוקת נטל בתוך נאט"ו — מדגישים מתחים פוטנציאליים עתידיים בין האיחוד האירופי לארצות הברית. תקנת SAFE עשויה לשמש אף כמודל ל"עמוד אירופי" במסגרת נאט"ו, דבר שעשוי להשפיע על הדינמיקה בתוך הברית.

הממלכה המאוחדת מנהלת מגעים עם בריסל בנוגע להשתלבותה ב"פרס" הכלכלי של SAFE, אך ספקנות שנוצרה בעקבות הברקזיט מקשה על גישתה של בריטניה לכלים הפיננסיים של התקנה. הדבר מאלץ הן את בריטניה והן את האיחוד האירופי לבצע פשרות מורכבות בנוגע להתאמה רגולטורית, גישה לשוק וייצור ביטחוני משותף.

טורקיה, לעומת זאת, כבר מעורבת עמוקות במערכת ההגנה האירופית, כאשר השתלבותה תלויה במסגרת של הסכמות בילטרליות ורב־צדדיות עם בריסל.

שיתופי הפעולה המוכחים של טורקיה בתחום תעשיות הביטחון, כדוגמת השותפות בין לאונרדו לבאייקר, ממחישים פוטנציאל משמעותי למיזמים משותפים שיכולים לחזק את היכולות הצבאיות של אירופה במהירות ובאופן אפקטיבי.

על אף שקיים שוני בין טורקיה לאיחוד האירופי בנוגע לערכים ועקרונות, משא ומתן מתמשך והבנה משותפת עשויים לאפשר קידום בעדיפות גבוהה של בעיות ביטחוניות מיידיות ומשותפות.

הגמישות הדיפלומטית האסטרטגית של טורקיה — כפי שניכרה בתפקידה כמתווכת בסכסוך בין אוקראינה לרוסיה — מחזקת את מעמדה הגיאופוליטי של אירופה, והופכת את אנקרה לשותפה ייחודית ויקרת ערך באסטרטגיית הביטחון הרחבה של היבשת.

ואולם, חילוקי דעות פוליטיים בין מדינות האיחוד, תפיסות איום שונות ובירוקרטיה כבדה עלולים להוות סיכון חמור ליישום יעיל ומדויק של פרויקטי SAFE.

הביורוקרטיה של האיחוד האירופי מעכבת את הקצאת התקציבים, את תהליכי קבלת ההחלטות ואת החדשנות — ובכך פוגעת משמעותית ביכולתה של אירופה להגיב במהירות לאיומים ביטחוניים מתהווים.

בסך הכול, תקנת SAFE מהווה צעד משמעותי ומוחשי שמוסיף בהירות לעולם בלתי צפוי ומשתנה בקצב מהיר. בתקופה כה סוערת, היעדר היערכות איננו אפשרות.

שמירה על לכידות והגשמת חזון ה"מיוצר באירופה" מחייבות אחדות מעשית — בניית תשתית ביטחונית שתהיה חיונית עבור מדינות החברות.

באמצעות הקמה של תשתית ביטחונית אירופית חזקה ויעילה, תקנת SAFE מפחיתה את התמריץ לפיצול פוליטי או לנטייה של מדינות החברות לעבר יריבים גאו־פוליטיים.

עבור טורקיה, התקנה משרטטת הן את ההזדמנויות והן את המכשולים להשתלבות ביוזמה. השתתפות בפרויקטי SAFE תהיה אפשרית אם אנקרה ובריסל יצליחו להגיע לעמדה משותפת והבנה הדדית.

אף על פי שהקשרים בין האיחוד האירופי לטורקיה מורכבים, אין כמעט ספק שמדובר במערכת יחסים ייחודית והכרחית לשני הצדדים.

באמצעות שיח פרגמטי ומדיניות הנשענת על אמפתיה וריאליזם, שני הצדדים יוכלו לסייע בגיבוש אסטרטגיית ביטחון כוללת יציבה ויעילה יותר.