ח'אן יונס, עזה – באוהל מאולתר שהוקם בתוך בית ספר צפוף של אונר"א ליד ח'אן יונס, מנסה ורוד אספור, אם פלסטינית בת 26, לשחזר מעט תחושת בית. בית הספר, שהפך למקלט במהלך המצור הישראלי שנמשך 15 חודשים, ראה ירידה במספר השוהים בו במהלך הפסקת האש בת 42 הימים בין ישראל לחמאס.

כעת, עם הוראות הצבא הישראלי לפינוי כפוי של פלסטינים, המקלט מתמלא שוב, ומקבל משפחות מבוהלות ממזרח ח'אן יונס ומצפון בית חאנון.

בעלה, אחמד, מקים במהירות את האוהל הבלוי שלהם, שניצל מהעקירה האחרונה שלהם בעבסאן, שם תקיפות ישראליות הרסו את ביתם. לאחר מכן הוא יוצא מיד, מצטרף להמונים נואשים המחפשים מזון ומים, בעוד עספור מטאטאת את רצפת העפר החשופה של האוהל ומסדרת בקפידה את מעט הרכוש שנותר להם.

דמעות מעמעמות את ראייתה כשהיא מתמודדת עם עוד פינוי – השמיני מאז דצמבר 2023. השלום השברירי שהושג בהפסקת האש של ינואר נתן למשפחתה תקווה קצרה, אך חידוש ההפצצות הישראליות ריסק את האשליה הזו.

"רציתי לשמח את ילדיי לכבוד עיד – אולי לקנות להם בגדים חדשים או ממתקים," היא אומרת, מחזיקה את שתי בנותיה הצעירות, סנא בת השלוש ואמירה בת השנתיים. "אבל ישראל לקחה גם את זה מאיתנו, יחד עם הבית ותחושת הביטחון שלנו."

שלושת בניה – אדם (8), עבדאללה (7) וחסן (6) – נמצאים עם אביהם, מנסים לעמוד בתורים הארוכים במאפיות ובתחנות מים. "במקום לשחק ולחגוג את עיד כמו ילדים בכל מקום אחר, שלי עומדים בתורים למזון ומים," היא אומרת במרירות. "נשללה מאיתנו כל חגיגה, אפילו רמדאן. חשבנו שהמלחמה עומדת להסתיים, אבל עכשיו כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להילחם כדי לשמור על חיי ילדינו."

השיחות בין חמאס לישראל על כניסה לשלב השני של הפסקת האש נתקעו מוקדם יותר החודש, כאשר ישראל דרשה את החזרת החטופים ללא תנאים מאז אוקטובר 2023. תושבי עזה הם אלה שמשלמים את המחיר הכבד, כשההפצצות מתגברות שוב.

המלחמה מתחדשת, האזרחים סובלים.

מטוסי קרב וארטילריה ישראליים מפציצים את עזה ללא הפסקה מאז שבירת הפסקת האש בשעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי. למעלה מ-450 פלסטינים נהרגו, כולל לפחות 73 ילדים ונשים, כך לפי גורמי בריאות מקומיים. מאות נוספים נפצעו.

המתקפה ריסקה את חיי היומיום. שווקים וחנויות, שנפתחו בזהירות במהלך הפסקת האש, ננטשו. כל הבטחה לנורמליות נעלמה בעשן ובחורבות.

בסמוך, עמל אחמד, בת 52, מנחמת את נכדה מוחמד כשהוא יושב על ערימת חפצים שניצלו מביתם ההרוס. משפחתה מפוזרת, מחפשת ביטחון אך נשארת קרובה לשכונה ההרוסה שלהם במזרח ח'אן יונס. "חשבנו שנוכל להתחיל לבנות מחדש את חיינו," היא אומרת. "אפילו התכוננו לאפות עוגיות עיד, רק כדי להרגיש שוב נורמליים. אבל המלחמה של ישראל הרסה את התקווה הזו."

ששת ילדיה ושבעת נכדיה מפוזרים. בנה מוחמד, שמתאבל על ילד שנהרג בהפצצה ישראלית לפני חודשים, חושש כעת לעתידה הלא ברור של אשתו ההרה. ילדיה הצעירים של עמל – נסמה (22), מחמוד (19) ומועתז (15) – נשארים לצידה, גורלם לא ברור.

"אפילו בעלי, שהוא מובטל, לווה כסף כדי לקנות משהו קטן לילדים לפני עיד," היא אומרת. "עכשיו, שוב, העדיפות שלנו היא לשרוד את ההשמדה הזו."

היא מנידה בראשה בזעם. "האם נגזר עלינו לחיות בסבל אינסופי? האם הילדים שלנו לא ראויים לשמחה כמו ילדים אחרים בעולם המוסלמי? ישראל רוצה שנהיה או מתים או גולים."

קריסה כלכלית ומשבר הומניטרי.

המלחמה הרסה את הכלכלה השברירית של עזה. סוחרים שצברו מלאי לקראת עיד רואים כעת את חנויותיהם ריקות. מחירי המזון, שירדו בשבועות האחרונים, שוב עולים, והאספקה הולכת ואוזלת.

ברחוב ג'לאה ההומה של ח'אן יונס, שבו קונים לעיד נהגו למלא את חנויות הבגדים, המראה אינו ניתן לזיהוי. נסר אל-מסרי, בעל חנות בן 32, עומד בחנותו, שהייתה מלאה בלקוחות רק לפני יומיים. כעת, מדפי הבגדים החדשים נותרו ללא נגיעה.

"אנשים הפסיקו לקנות כשההפצצות התחדשו," הוא אומר. "הם יודעים שהמצב רק יחמיר."

ישראל החמירה את המצור עוד לפני חידוש ההתקפות, סגרה את גבולות עזה וחסמה אספקה חיונית מאז ה-2 במרץ. מחסור בקמח סגר מאפיות; בתי חולים בקושי מתפקדים, והמאבק היומיומי להישרדות הפך למאבק נואש.

ד"ר מואפק אל-כפרנה, פרופסור למדעי המדינה בעזה, מזהיר שהמתקפה עשויה להימשך שבועות, ואולי אף להסלים לשלב קטלני יותר.

"המטרה של ישראל היא להפוך את עזה לבלתי ניתנת למחיה," הוא אומר. "המלחמה הזו אינה רק נגד חמאס – היא נועדה לשבור את החוסן הפלסטיני, לדחוף אזרחים לייאוש ולגרום להם לשקול לעזוב."

האפשרות של פינוי המוני תמיד עוררה חשש. "טיהור אתני תמיד היה חלק מהאסטרטגיה הקולוניאלית של ישראל," הוא טוען. "בין אם באמצעות גירוש ישיר או על ידי הפיכת החיים לבלתי נסבלים, המטרה היא למחוק את הנוכחות הפלסטינית."

למרות שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ חזר בו מתוכנית מוקדמת לפנות בכוח את כל אוכלוסיית עזה, ההסלמה הנמשכת באלימות נתפסת בעיני תושבי עזה כלא פחות מהשגת אותה מטרה.

"ישראל מסרבת לכל הסכם שמבטיח סיום למלחמה הזו או נסיגתה מעזה," מוסיף אל-כפרנה. "במקום זאת, היא משתמשת בכוח מוחץ כדי להכניע את הפלסטינים."

עבור משפחות עקורות כמו זו של אספור ואחמד, הדיונים הפוליטיים הם הפשטות רחוקות. המאבק היומיומי שלהם הוא לשרוד, והתפילה שלהם היא לסיום הסבל הבלתי פוסק.

"אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר," אומרת אספור, מחבקת את בנותיה בחוזקה. "אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שעזה מדממת, והעולם עדיין צופה בשתיקה."

כתבה זו פורסמה בשיתוף פעולה עם Egab.

מקור:TRT World