במשך שנים, ההשפעה הכלכלית של וושינגטון באפריקה נתקעה. סנקציות, סדרי עדיפויות נמוכים במדיניות, גישה סלקטיבית ושינויים בהיקפי ההשקעות הבטיחו יחד שארצות הברית תישאר עם מעט מנופים כלכליים באזור.

לכן, אין לצפות לניסים מביקורו של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ברגע האחרון באנגולה, ביקור שיהיה הראשון שלו באפריקה מאז תחילת כהונתו בשנת 2021.

עיתוי הביקור מעביר מסר בולט לגבי סדרי העדיפויות של ארצות הברית: ביידן יהיה ראש המדינה האמריקאי הראשון שמבקר באפריקה שמדרום לסהרה כמעט עשור. "הביקור של הנשיא בלואנדה... מדגיש את המחויבות המתמשכת של ארצות הברית לשותפים באפריקה, ומראה כיצד שיתוף פעולה לפתרון אתגרים משותפים מביא תועלת לאזרחי ארצות הברית ולתושבי היבשת האפריקאית," נמסר בהצהרה מהבית הלבן לקראת הביקור.

אחד היעדים של ביידן בביקור הוא לנסות לבלום את ההשפעה הכלכלית הגוברת של סין באנגולה ומעבר לה. אך ההשקעות המשמעותיות של סין וההצעות המגוונות לפיתוח מצביעות על כך שוושינגטון איבדה את ההזדמנות לכך כבר לפני שנים.

שתי המדינות מתחרות על גישה למאגרי המינרלים הנדירים של אפריקה. סין מתעניינת במיוחד בשימוש בשווקים המסחריים ובנמלים של אפריקה, בעוד שמטרותיה של וושינגטון באזור כוללות מניעת נסיגה דמוקרטית ושימור רשת של שותפויות צבאיות ומסחריות "בעלות דעות דומות".

פערי השקעות

וושינגטון נאבקה בעקביות לקדם השקעות רב-מגזריות באפריקה.

מסקטור התעשייה, החקלאות ועד השקעות ירוקות ומימון אנרגיה, סין ממשיכה להעדיף תחומים שהם מרכזיים לצרכי הפיתוח העתידיים של אפריקה. פלטפורמות כמו פורום שיתוף הפעולה סין-אפריקה (FOCAC) מילאו תפקיד חשוב בהתאמת צרכי המימון של אפריקה לתמיכה הפיתוחית של סין, ועזרו לבייג'ינג להציג את עצמה כאלופת המודרניזציה של אפריקה.

כאן נפלה ההשפעה הכלכלית של ממשל ביידן. בתחום האנרגיה, הוא התחייב למיליוני דולרים לגישה לאנרגיה מתחדשת באפריקה. אך היקף ההשקעה היה קטן בהשוואה לדרישות ההולכות וגדלות של היבשת להשקעות באנרגיה.

לעומת זאת, סין השקיעה מיליארדים בפרויקטים של אנרגיה ירוקה ורואה בהלוואות קונסציונליות דרך לסייע לצמיחה קצרה-טווח של אפריקה. בעוד שוושינגטון מיהרה להתריע על חובות והלוואות סיניות במשך שנים, היא נאבקה להגדיל את זרמי ההשקעות הזרות לכלכלות אפריקאיות הנתונות בלחץ חוב, מה שדחף אותן עוד יותר לתוך מסלול ההשפעה של סין.

חוסר הוודאות הפוליטית הגביל עוד יותר את התחרות האפקטיבית עם סין. ביידן מבקר באנגולה כ-40 ימים בלבד לפני הבחירות, ויש סיכוי ממשי שהנשיא לשעבר דונלד טראמפ יחזור לשלטון בנובמבר. אם זה יקרה, ייתכן שביידן לא יוכל לעמוד בליבת מדיניותו כלפי אפריקה: השקעות רב-מגזריות בסך 55 מיליארד דולר עד 2025. עד כה הושקעו כ-44 מיליארד דולר.

טראמפ סירב לבקר באפריקה במהלך כהונתו ב-2016, והמעיט בערך מימון אנרגיה נקייה וגישות דיפלומטיות כלפי אפריקה. המסר שלו לאפריקה ברור: היא אינה עדיפות במדיניות החוץ.

לעומת זאת, ההשפעה הכלכלית של סין חופשית ממגבלות כאלה. בפסגת מנהיגי FOCAC בבייג'ינג החודש, נשיא סין שי ג'ינפינג התחייב לכמעט 51 מיליארד דולר במימון לאפריקה בשלוש השנים הקרובות, בעוד שמדיניות מסחר עקבית מבטיחה שסין תישאר שותפת הסחר הגדולה ביותר של אפריקה שמדרום לסהרה.

בשל מעורבותה התכופה עם 53 מדינות אפריקאיות, סין גם ממוקמת טוב יותר להשגת יעדי מדיניות מרכזיים, כמו יצירת מיליון מקומות עבודה חדשים ביבשת. בהתחשב בהיקף העצום של המעורבות הכלכלית של אפריקה עם סין, ביידן צריך להפסיק להניח שהמטרה הבסיסית של בייג'ינג באזור זה היא להחליש את "יחסי ארצות הברית עם עמי וממשלות אפריקה."

פרויקט PGII מול יוזמת החגורה והדרך

ההחלטה של ביידן לבקר בלואנדה היא מהלך מחושב.

אנגולה היא חלק מרכזי במסדרון לוביטו, פרויקט דגל של יוזמת השותפות האמריקאית לתשתיות והשקעות גלובליות (PGII).

המסדרון שואף לחזק את הקישוריות הרכבתית בין נמל לוביטו של אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC) וזמביה, ומוצג כמשקל נגד ליוזמת החגורה והדרך (BRI) של סין באפריקה.

עם זאת, בלימת BRI לא השתלמה. ראשית, ביידן היה סלקטיבי יותר ויותר לגבי אילו מדינות לשתף פעולה תחת PGII. ממשלו העדיף התייעצויות עם אנגולה, DRC, טנזניה וזמביה, בעוד ש-52 מדינות פריקאיות משתתפות באופן פעיל תחת BRI.

כדי לקדם את האטרקטיביות האזורית של PGII, ביידן חייב גם להתמודד עם הסתייגויות אפריקה כלפי פעולות המערב. זה כולל דרישות להסרת "סנקציות ארוכות טווח" על אריתריאה, דרום סודן, סודן וזימבבואה במטרה לקדם את הפיתוח החברתי שלהן.

היה הגיוני שביידן יתמקד בביקורו הראשון באפריקה במדינות שמרגישות שהן נדחקות לשוליים על ידי סדרי העדיפויות של הפיתוח האמריקאי. עמדה ברורה נגד סנקציות שנויה במחלוקת היא גם קריטית לזכות באמון רב יותר עם מדינות האיחוד האפריקאי (AU), ולהבטיח להן שארה"ב רצינית בהתמודדות עם אתגרים משותפים "בכל רחבי היבשת האפריקאית".

האיחוד האפריקאי ממלא תפקיד קריטי בעיצוב סדרי עדיפויות הפיתוח האזוריים והאפשרויות לאינטגרציה כלכלית. וושינגטון גם תלויה בו להעמקת שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לאפריקה בתחומי הכלכלה, ביטחון המזון, הבריאות, האקלים והממשל התקין.

המגבלה השנייה של PGII היא קישוריות בין-יבשתית ותשתיות אנרגיה. שניהם אינם יכולים להצליח בבידוד. יש צורך שוושינגטון תציב את המדינות האפריקאיות הפחות מפותחות במרכז האג'נדה האזורית של PGII לאנרגיה ולמסחר גלובלי. בעוד שמסדרון לוביטו מתמקד במסחר בינלאומי ובגישה למינרלים דרך נמל אנגולה, הוא מציע תועלת מוגבלת למדינות אפריקאיות אחרות מחוץ לשרשרת אספקת המינרלים הקריטיים.

זה מסמן חולשה אסטרטגית ל-PGII, שכן קישוריות התחבורה מתמקדת בעיקר בגישה למינרלים קריטיים באפריקה. אלא אם וושינגטון תחליט להרחיב את התחרות עם BRI על פני רכבות מהירות, פיתוח נמלים, רשתות תחבורה רב-מודאליות ותשתיות ייצור אנרגיה, היא תתקשה לעצב מחדש את ההשפעה הכלכלית לטובתה ולהביא שותפים אסטרטגיים רבים של סין לתוך מסלולה.

בהתחשב במגבלות על השקעות רב-מגזריות והצעות תשתית של ארצות הברית באפריקה, ביקורו של ביידן באנגולה אינו צפוי להשפיע על בניית ההשפעה של סין.

הוא פשוט ממלא הבטחה שהייתה צריכה להתממש מזמן לבקר במדינה עשירת המשאבים, שבה שיתוף הפעולה הפיתוחי נותר מוגבל למספר מצומצם של מדינות אפריקאיות.

מקור: TRT World