ישראל עומדת מול שילוב מסוכן של בידוד בין‑לאומי, איומים ביטחוניים וקריסה פוליטית פנימית, שהופכים אותה לנושאת חרפה בזירה העולמית.
לפי הניתוחים, המשטר בראשות בנימין נתניהו בולע כל ביקורת וממקד את עמדתו הלאומית באידיאולוגיה ימנית קיצונית, תוך התעלמות גוברת ממצוקת תושבי עזה שמותשים מרעב ומאלימות בלתי נפסקת.
רבים בעולם רואים במהלך כתגובה לאוסרת ברירה – אך התוצאה היא: ישראל מתקרבת לעמדת פראיה בין־לאומית.
גם בעלי ברית ותיקה כמו ארצות הברית מתחילים להסתייג. למרות תמיכה צבאית מתמשכת, הלחצים מצד הקונגרס ותנועת דעת הקהל הבוחרת הביאו לחוסר רצון לשלוח נשק נוסף, ומנהיגים אמריקאים מתחילים להתרחק מהתנהלות ישראל בעזה.

גם באירופה כ־22 מדינות דרשו תגובה דיפלומטית חריפה יותר. כמה מהן — ספרד, אירלנד, סלובניה — כבר הכרו במדינת פלסטין, בעוד בריטניה, צרפת וקנדה שוקלות לפעול באותה דרך אם ישראל לא תפסיק את המבצע בעזה במהרה.
ברקע, הביקורת העיקרית מגיעה על רקע הפילוסופיה המדינית של נתניהו – שמעדיף להיאבק על כוח ומשמעות פוליטית במקום להגן על אזרחי המדינה והערכים הדמוקרטיים. יש שמכנים את גישתו מלחמת שליטה שתלווה בעירוב צבאי אינטנסיבי בעזה, מהלך המסכן את חיי בני הערובה ומחריף את המשבר ההומניטרי בעזה.
בקרב קהלים פלסטינים רבים, ההידרדרות הפוליטית הזו נתפסת כהשפלה – ממשלה שאיבדה את הדרך, משתמשת באלימות ומתעלמת מבקשות הסיוע, ובכך מעודדת צמיחה של תנועות אנטי‑ציוניות ברחבי העולם.
המכה החזקה ביותר לדימוי של ממשלת נתניהו עברה עם עשורים של ציבור מערבי מתנערת מהתנהלותה, ועם קריאות לפסק חשבון משפטי והכרה בזכויות פלסטיניות. כיום ישראל נמצאת בסכנת בידוד פוליטי עמוק, שאם יימשך – יותיר אותה בודדה גם מאלה שעד כה זיהו עימה את גורלם.
מקור: TRT World וסוכנויות