ב-27 במרץ 2025, שר ההגנה הלבנוני מישל מנאסה ועמיתו הסורי מורחף אבו קסרה חתמו על הסכם ביטחוני בג'דה. ההסכם, שמטרתו לשפר את התיאום בגבול ולהתמודד עם איומים צבאיים, נחתם לאחר עימותים קטלניים בגבול שהובילו למותם של 10 בני אדם.

הפקידים התכנסו בג'דה בחסות שר ההגנה הסעודי, הנסיך חאלד בן סלמאן, כדי לחתום על הסכם תיחום גבול שנדון זמן רב. הסכם זה עשוי לסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המורכבת של היחסים בין שתי המדינות השכנות.

ההסכם כולל תכניות להקמת ועדות משפטיות ומנגנונים משותפים לשיפור הביטחון והיציבות לאורך הגבול המשותף. המתיחות בגבול התגברה מוקדם יותר במרץ, לאחר שהרשויות החדשות בסוריה האשימו את ארגון חיזבאללה הלבנוני בחטיפת שלושה חיילים סורים ללבנון ובהריגתם.

במשך עשורים, היעדר גבול מוגדר היטב אפשר הברחות, חיזק קבוצות חמושות ואפשר לסוריה לשמר השפעה על הפוליטיקה הלבנונית.

אף על פי שכוחות סוריה נסוגו רשמית ב-2005 בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי – רצח שיוחס באופן נרחב לדמשק – סוריה מעולם לא ויתרה לחלוטין על שליטתה. היא המשיכה להפעיל השפעה באמצעות פרוקסי פוליטיים, רשתות מודיעין וכלים כלכליים.

סוריה נכנסה ללבנון ב-1976 במהלך מלחמת האזרחים וביססה את נוכחותה באמצעות הסכם טאיף ב-1989. במשך כמעט 15 שנים, למעלה מ-14,000 חיילים וסוכני מודיעין סורים שהו בלבנון תחת שלטון אסד.

במשך רוב ההיסטוריה המודרנית, היחסים בין לבנון לסוריה התאפיינו בשליטה. המועצה הסורית-לבנונית העליונה הפכה את חוסר האיזון לכוח ממוסד, בעוד שמבקרי סוריה נתקלו בגלות, דחיקה לשוליים או התנקשויות.

המועצה העליונה הסורית-לבנונית, שהוקמה בשנת 1991 במסגרת מה שמכונה 'אמנת האחווה, שיתוף הפעולה והתיאום', הוצגה כמסגרת להסדרת היחסים בין שתי מדינות שכנות שיצאו ממלחמה.

החלטות מרכזיות—החל ממינויים ביטחוניים ועד למדיניות כלכלית—לא היו עוד זכות בלעדית של מדינת לבנון, אלא היו כפופות ל'התייעצות', שלעיתים קרובות משמעותה אישור מוקדם מדמשק. רחוק משותפות דו-צדדית, הפכה המועצה למנגנון של שליטה, כדי להבטיח שסדר היום הפוליטי של לבנון לאחר המלחמה ישרת בראש ובראשונה את האינטרסים הסוריים.

למרות נסיגת הכוחות הסוריים ב-2005, השפעת דמשק נמשכה – בעיקר באמצעות חיזבאללה הנתמך על ידי איראן, שמילא את הוואקום ושמר על אחיזת סוריה בלבנון באמצעות נוכחות צבאית והשפעה פוליטית.

כעת, עם נפילתו של בשאר אל-אסד בסוף 2024 וממשלה חדשה בדמשק, יש תקווה שהקשרים ייבנו מחדש על בסיס כבוד הדדי ודיפלומטיה בין מדינות, ולא על כפייה.

כל שינוי אמיתי ביחסים ידרוש מלבנון לפרק את שרידי השליטה הסורית, החל מביטול המועצה הסורית-לבנונית העליונה, ולהבטיח שהיחסים העתידיים עם סוריה יתבססו על דיפלומטיה – ולא על עסקאות חשאיות והשפעה זרה.

צעד מרכזי לסיום ההשפעה הסורית הוא התמודדות עם מפלגת הבעת' בלבנון. במשך עשורים, היא טענה להיותה מפלגה פוליטית עצמאית, אך בפועל הייתה שלוחה של המשטר הסורי, ששימשה להשפעה על ענייניה הפנימיים של לבנון.

לאחר נפילתו של בשאר אל-אסד ב-8 בדצמבר 2024, ממשלת המעבר החדשה של סוריה פעלה במהירות כדי לפרק את מפלגת הבעת' ב-29 בינואר 2025. האיסור הוכרז רשמית במסגרת החוקה הזמנית החדשה של סוריה, שנחתמה על ידי הנשיא אחמד אל-שרה ב-13 במרץ 2025.

אם סוריה עצמה אסרה על מפלגת הבעת', על לבנון לעשות זאת גם כן. יש לאסור על המפלגה להשתתף בפוליטיקה הלבנונית, ולמנוע מחבריה להתמודד בבחירות תחת שמות חדשים. ימי השליטה של מפלגות הנתמכות על ידי סוריה בלבנון חייבים להסתיים.

דמשק שונה?

בשלושת החודשים האחרונים, הנהגת סוריה החדשה הפגינה רצון טוב אמיתי כלפי לבנון. בניגוד למשטר הישן, שראה בלבנון מחוז של סוריה הגדולה, הממשלה החדשה נקטה צעדים להוכיח שהיא מכבדת את ריבונות לבנון.

אחד הצעדים המרכזיים היה המאבק של הצבא הסורי בהברחות סמים בגבול הלבנוני – במיוחד באזורים שבשליטת חיזבאללה ושבטים בעלי ברית. הצבא הסורי סגר אתרי ייצור סמים ונתיבי הברחה שהיו מוגנים זמן רב על ידי מיליציות חזקות. זהו שינוי ברור מסוריה של אסד, שתמכה בהברחות סמים כדי לממן את מאמצי המלחמה שלה ולשמר השפעה בלבנון.

דמשק הבהירה שאינה מעוניינת בעימות עם הצבא הלבנוני, אך מצפה שלבנון תישא באחריות מלאה לאבטחת גבולותיה. צעדים אלו שלחו מסרים חיוביים למנהיגי לבנון, והראו שממשלת סוריה החדשה אינה מעוניינת להתערב בפוליטיקה הלבנונית, בניגוד לקודמתה.

הסכם הגבול, אם יישמר, חייב להיות יותר מסמלי. שנים של גבולות חדירים אפשרו את שגשוג הסחר בדלק, נשק וסמים.

סיורי ביטחון משותפים בין צבאות לבנון וסוריה יכולים לסייע בצמצום ההברחות והשבת מידת מה של חוק וסדר. הדבר חיוני לא רק לביטחון, אלא גם לכלכלה הלבנונית הנאבקת, אשר נפגעה קשות מהסחר השחור בדלק, מזון וסמים בלתי חוקיים.

חוות שבעא וההיגיון של חיזבאללה

אחד הנושאים השנויים במחלוקת והבלתי פתורים במיוחד הוא חוות שבעא, רצועת אדמה שנמצאת תחת כיבוש ישראל אך נתבעת הן על ידי לבנון והן על ידי סוריה.

במשך שנים, חיזבאללה השתמש באי הוודאות סביב חוות שבעא כתירוץ להצדיק את נוכחותו הצבאית, בטענה כי התנגדות חמושה נחוצה לשחרור שטח לבנוני. עם זאת, אם הסכם סימון הגבול יבהיר אם חוות שבעא שייכת ללבנון או לסוריה, אז ההצדקה של חיזבאללה לשמור על נשקו תיעלם.

לבנון חייבת להבטיח שרק צבא לבנון יהיה אחראי על הגנת המדינה, ולא מיליציה עצמאית הפועלת בשם כוחות זרים. פתרון סוגיית חוות שבעא יהיה צעד משמעותי לקראת סיום הדומיננטיות של חיזבאללה בהחלטות הביטחוניות של לבנון.

גיבוש הגבול של לבנון עם ישראל

מעבר לסוריה, הגבול הדרומי של לבנון עם ישראל נותר בלתי פתור. על פי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, לבנון נדרשת לסיים את תיחום הגבול שלה עם ישראל – צעד שיבטל תירוץ נוסף שבו משתמש חיזבאללה להצדקת נוכחותו החמושה.

אם לבנון תגדיר את גבולותיה מכל הצדדים, ההיגיון לקיומו של כל גורם חמוש שאינו מדינתי יתמוטט. יש לחזק את צבא לבנון כדי שיוכל לקחת שליטה מלאה על גבולות המדינה, כפי שראוי למדינה ריבונית.

הממשלה הסורית החדשה, שיצאה משנים של מלחמה, ניצבת כעת בפני הזדמנות להגדיר מחדש את יחסיה עם לבנון. אם סוריה באמת רוצה לבנות מחדש ולזכות בלגיטימציה, עליה להראות שהיא כבר אינה הבריון של העבר.

משמעות הדבר היא כיבוד הסכם הגבול, הימנעות מהתערבות פוליטית וניתוק קשרים עם גורמים מערערים יציבות.

למשך עשרות שנים, לבנון סבלה מהתערבות סורית, כיבוש ישראלי ומיליציות הנתמכות על ידי איראן. הסכם הגבול הזה מציע הזדמנות סוף סוף לבסס ריבונות, אך רק אם למנהיגי לבנון תהיה הרצון הפוליטי לאכוף אותו.

השאלה שנותרה היא: האם הם ינצלו את הרגע הזה, או שלבנון תמשיך להיות שדה קרב למאבקי כוחות אזוריים?