הזרם הבלתי פוסק של חדשות מהמזרח התיכון, במיוחד מפלסטין מאז ה-7 באוקטובר 2023, הפך לקשה למעקב מפורט.

הגענו למצב שבו חלק מהדיווחים היו חשובים יותר מאחרים, בעוד שחלקם נעלמו כמעט מיד ממעגל החדשות.

אחד מהסיפורים הללו התרחש בליל חמישי, ה-20 בפברואר 2025, לאחר שפצצות התפוצצו בשלושה אוטובוסים ריקים. האירוע זעזע את תל אביב ושלח את בכירי ישראל לקרוא לנקמה.

כצפוי, ישראל מיהרה להאשים את ההתנגדות הפלסטינית. דיווחים הציפו את הרשתות החברתיות, וטענו כי קבוצות פלסטיניות ביצעו את הפיגוע כתגובה לפשיטות ישראליות בגדה המערבית הכבושה.

הרשויות הישראליות אף טענו שמצאו פתק לצד מטען שלא התפוצץ, שבו נכתב: 'שהידים, נסראללה, סינוואר', מה שחיזק את ההאשמות כלפי הפלסטינים.

גם כלי התקשורת הישראליים מיהרו להאשים את גדודי קסאם מטולכרם בפיגוע, דבר שהקבוצה הכחישה באופן מוחלט.

אך הדבר לא עצר את ההמונים בישראל מלקרוא לפעולה צבאית. שעות לאחר הפיצוצים, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הורה לצבא לבצע מבצע בגדה המערבית הכבושה.

למחרת, נתניהו צולם יושב בתוך בית פלסטיני במחנה הפליטים בטולכרם יחד עם מפקדים צבאיים, כשדגל ישראל תלוי על הקיר, מה שהוסיף להשפלה של הפלסטינים שנעקרו מבתיהם.

בימים שלאחר מכן, מעגל החדשות עבר לנושאים אחרים, בעוד שישראל הפיצה האשמות לא מאומתות בנוגע למותם של בני משפחת ביבאס, ומדינות האזור התמקדו בניסיונות להחזיר את הפסקת האש למסלולה.

אז מי הניח את הפצצות באוטובוסים והפעיל אותן? הנה מה שידוע לנו על הפרטים שפורסמו בנוגע לחקירה של הפיצוצים.

הרשויות הישראליות הטילו צו איסור פרסום למשך שלושה שבועות על פרטי הפיצוצים באוטובוסים. הצו הוטל לאחר ששירות הביטחון הכללי (שב"כ) הודיע על מעצרם של שני ישראלים יהודים החשודים במעורבות באירוע.

בית משפט ישראלי האריך את מעצרו של אחד החשודים בעשרה ימים.

הממשלה הישראלית אסרה על החשוד להיפגש עם עורך דינו. החיפושים אחר חשודים נוספים ומעורבים נוספים עדיין נמשכים. עורך דינו של אחד החשודים דחה את ההאשמות, ותיאר את לקוחו כאדם ש'אוהב את ארץ ישראל ואת עמה.'

אין לנו מידע נוסף מכיוון שישראל למעשה אסרה על פרסום כל מידע בנושא.

עם זאת, אם ההיסטוריה הארוכה של 'לוחמה בטרור' הישראלית לימדה אותנו משהו, הרי שאם התוקפים היו אכן מהגדה המערבית הכבושה, שמותיהם ופניהם היו מופיעים בכלי התקשורת הישראליים, ובתיהם היו נהרסים מזמן.

מעצרם של שני ישראלים יהודים הקשורים לפיצוצים באוטובוסים צריך לשמש כתזכורת לקשר המורכב בין תנועות הימין הקיצוני היהודי לבין המדינה הישראלית.

ההיסטוריה האלימה של הציונות

הדרכים שהובילו להקמת מדינת ישראל נסללו על ידי קבוצות מחתרת אלימות שפעלו בשם היהדות והציונות.

מ-1920 ועד 1948, ארגונים ציוניים כמו ההגנה, האצ"ל ולח"י הפיצו טרור בפלסטין ומעבר לה.

למרות שהיו הבדלים ביניהם, הם התאחדו במטרה להקים מדינה ציונית על אדמות פלסטין הכבושות. במקור, היה צפוי שהארגונים הללו יתפרקו לאחר הקמת ישראל.

במקום זאת, הם הוכשרו, ורבים ממנהיגיהם נכנסו לפוליטיקה הישראלית ולצבא. מנהיגיהם כללו אידיאולוגים ציוניים כמו זאב ז'בוטינסקי, דוד בן-גוריון ומנחם בגין, שהפכו לראשי ממשלה של ישראל.

קורבנות האלימות הציונית לפני 1948 כללו את הערבים שחיו בפלסטין ואת האליטה השלטונית הבריטית.

ההגנה, האצ"ל ולח"י היו מעורבים בקמפיינים של חיסולים נגד דיפלומטים בריטים שהוצבו באזור, ואף פוצצו את מלון המלך דוד, ששימש כמטה המנהלי של המנדט הבריטי בפלסטין, והרגו 91 אנשים ופצעו 46.

הם גם ביצעו פעולות טיהור אתני נגד הפלסטינים, כמו הטבח בדיר יאסין ב-9 באפריל 1948, שבו נהרגו 107 פלסטינים, דוגמה אחת מני רבות.

הטרור הציוני לא הוגבל לאדמות פלסטין אלא פעל גם בזירה הבינלאומית.

באוקטובר 1946, תא של האצ"ל באיטליה ביצע פיגוע במטה השגרירות הבריטית ברומא. לאחר מכן, בוצעו פעולות חבלה נגד נתיבי תחבורה צבאיים בריטיים בגרמניה בין סוף 1946 לתחילת 1947.

במרץ 1947, פעיל אצ"ל הניח פצצה במועדון הקולוניאלי בלונדון, שפגעה בחלונות ובדלתות ופצעה מספר אנשי שירות.

בחודש שלאחר מכן, סוכנת אצ"ל הניחה פצצה גדולה במשרד הקולוניאלי בלונדון, אך היא לא התפוצצה.

קבוצות ציוניות אלו עמדו מאחורי קמפיין מכתבי פצצה בבריטניה, שכלל 21 פצצות שנשלחו לשרים בכירים בממשלת בריטניה.

לאחר הקמת ישראל, הימין הקיצוני הציוני הפך לחלק ממנגנון המדינה, כשהוא משתלב בפוליטיקה ובתנועת המתנחלים, ששואפת להשתלט על אדמות פלסטיניות למרות התנגדות האו"ם והקהילה הבינלאומית.

מצד שני, קבוצה שלישית ניסתה באופן ישיר לשבש את שיחות השלום בין ישראל לשחקנים מקומיים או אזוריים.

הרב מאיר כהנא, יליד ארה"ב, ייסד ב-1968 את ליגת ההגנה היהודית, ארגון שכוון במיוחד נגד הקהילה הערבית בארצות הברית וקרא לגירוש כל הערבים מאדמות פלסטין והשטחים הכבושים.

כהנא ניסה להפיץ את דעותיו בפוליטיקה הישראלית ולברוח מהרשעה בארצות הברית. הוא חזר לישראל ב-1971, ייסד את מפלגת כך, ואף זכה במספיק קולות להיכנס לכנסת ב-1984.

תקופתו של כהנא בישראל חפפה עם עלייתם של זרמים דומים של קבוצות מחתרת יהודיות אלימות.

גוש אמונים הוא אחד הארגונים המשמעותיים ביותר מבין קבוצות אלו. זה היה 'תנועה משיחית ישראלית שהתחייבה להקים התנחלויות יהודיות בגדה המערבית.'

הוא הפך למארגן של אחד מניסיונות הטרור המזעזעים ביותר בפלסטין, שבו הזרוע החמושה שלו, הידועה כ'מחתרת היהודית', תכננה לפוצץ את אחד המקומות הקדושים ביותר למוסלמים, כיפת הסלע, מסיבות אידיאולוגיות-דתיות.

שיטות הפעולה שלהם שיקפו את אירועי הפיצוצים באוטובוסים בתל אביב ב-20 בפברואר.

לפני כ-40 שנה, ב-1984, המחתרת היהודית הניחה מטענים בחמישה אוטובוסים שהיו אמורים להסיע ערבים. אך ברגע האחרון, כל הקונספירציה נחשפה. הפצצות נוטרלו בזמן, ושירות הביטחון הישראלי עצר את חברי הארגון. עם זאת, הם שוחררו לאחר זמן קצר.

לא יהיה מוגזם לטעון שהימין הקיצוני היהודי שאף לשבש את מאמצי השלום באזור.

ב-1994, מפלגת כך הוכרזה כארגון טרור על ידי ממשלת ישראל לאחר שאחד מתומכיו של כהנא, מתנחל יהודי יליד ארה"ב בשם ברוך גולדשטיין, פתח באש על מוסלמים פלסטינים במהלך תפילות יום שישי במסגד איברהימי בחברון, והרג 29 מהם.

גורלו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל החמישי שחתם על הסכם אוסלו ולחץ ידיים עם ערפאת, לא נשכח. רבין נרצח על ידי ישראלי יהודי, יגאל עמיר, עוד תומך של כהנא, שראה בו בוגד שיש לחסלו.

מהשנות ה-90 ועד היום, הימין הקיצוני בישראל חדר לפוליטיקה, ונרטיביו מופצים בגלוי על ידי בכירים כמו בנימין נתניהו (ראש הממשלה), איתמר בן גביר (שר לביטחון לאומי) ויואב גלנט (שר הביטחון).

בהתחשב בקשר המורכב הזה בין הימין הקיצוני לממשלה, האליטה הפוליטית וקבינט המלחמה משתמשים בפיגועי האוטובוסים כאירוע דגל כוזב. בהתחשב ביכולות המודיעין הישראליות בשטחים הכבושים, כמעט בלתי אפשרי שישראל לא תמצא את האשמים אם הם היו פלסטינים. עד כה, בתקשורת הישראלית, שני הישראלים היהודים שנעצרו נחשבים כמשתפי פעולה ולא כטרוריסטים, מכיוון שהם הסיעו את התוקפים לאוטובוסים.