הסכסוך שנמשך 14 חודשים בין חיזבאללה לישראל הותיר את לבנון מתמודדת עם שינויים פוליטיים, חברתיים וצבאיים עמוקים. בשבוע שעבר, כאשר מאות אלפי לבנונים עקורים חגגו את חזרתם לבתיהם לאחר הפסקת אש שתווכה על ידי ארצות הברית וצרפת, חיזבאללה הכריז בפומבי על ניצחון.

עם זאת, התחושות בקרב תומכי הארגון ובתוך הקהילה השיעית הרחבה יותר מספרות סיפור שונה לחלוטין. סיום הלחימה מסמן לא רק את סוף הסכסוך הפעיל, אלא גם נקודת מפנה בדינמיקות הפנימיות של לבנון.

לראשונה מזה עשרות שנים, הצבא הלבנוני ומוסדות המדינה צצים כמנצחים העיקריים, בעוד שחיזבאללה מתמודד עם הפסדים חסרי תקדים בהנהגה, בארסנל ובאמינות.

תנאי הפסקת אש

ההסכם, שמתווכיו מדגישים כי הוא נועד להקים שלום מתמשך, מבוסס על החלטת האו"ם 1701.

הוא מתאר 13 סעיפים מרכזיים, כולל לוח זמנים של 60 יום לישראל לסגת לחלוטין מכוחותיה מדרום לבנון - לסיים שבועות של כיבוש והפצצה.

במקביל, חיזבאללה נדרש להתפרק מנשקו ולהעביר את כוחותיו צפונית לנהר הליטני. כחלק מתהליך זה, חיזבאללה יפרק את התשתית הצבאית שלו באזור, ויעביר את השליטה לצבא לבנון ולכוח הביניים של האו"ם בלבנון (UNIFIL), שיתוגבר בכוחות צרפתיים.

כדי לחזק את יכולת צבא לבנון לשמור על יציבות ולאכוף את תנאי הפסקת האש, ארצות הברית וצרפת התחייבו להגדיל את המימון והתמיכה בכוח אדם.

בנוסף, ועדה בינלאומית בראשות ארצות הברית תפקח על עמידה בהסכם ותטפל בכל הפרה מצד אחד הצדדים, תבטיח אחריות ותחזק את המסגרת לשלום.

דעיכתו של חיזבאללה

חיזבאללה, שנחשב במשך שנים לכוח דומיננטי במיוחד בקרב הקהילה השיעית בלבנון, מתמודד כעת עם ירידה חסרת תקדים. חיסולו של מנהיג הארגון חסן נסראללה בספטמבר, לצד מייסדים נוספים, יצר חלל בהנהגה שהרעיד את הארגון מבפנים.

חיזבאללה זכה לפופולריות עצומה כאשר החל להתנגד צבאית לכוחות הכיבוש הישראלים בשנות ה-80. הוא מילא תפקיד מכריע בנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000, לאחר 18 שנות כיבוש.

בשנת 2006, הקבוצה לכדה שני חיילים ישראלים בגבול לבנון-ישראל, מה שהוביל לעימות של 33 ימים שהסתיים בהחלטת האו"ם 1701 ובחילופי אסירים לבנונים שהוחזקו בבתי הכלא בישראל עבור גופות שני החיילים הישראלים שנלכדו. תוצאה זו נחשבה לניצחון אסטרטגי עבור חיזבאללה.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, חיזבאללה התערב כדי לתמוך במשטרו של הנשיא בשאר אל-אסד, ונלחם בקרבות עזים נגד קבוצות אופוזיציה חמושות.

במהלך תקופה זו, חיזבאללה הרחיב את פעילותו, והקים נתיבי אספקה חיוניים דרך סוריה ועיראק, ובסופו של דבר יצר מסדרון יבשתי עד לאיראן. זה אפשר לקבוצה לקבל זרם מתמשך של נשק ומשאבים, מה שחיזק את יכולותיה הצבאיות.

עם זאת, חיזבאללה מתמודד כעת עם משבר שפגע בהשפעתו ובאמינותו.

למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות של נסראללה על בניית כוח הרתעה צבאי חזק נגד ישראל, ההפסדים הצבאיים האחרונים חשפו את גבולות

יכולותיו של הארגון. המלחמה האחרונה הדגישה חולשות משמעותיות בכוחות חיזבאללה, במיוחד בהשוואה ליכולות הטכנולוגיות והטקטיות של ישראל.

ההפסד הזה מסמן לא רק את סוף עידן עבור חיזבאללה, אלא גם את קריסת תדמיתו ככוח הרתעה בלתי מנוצח. הפער בין הבטחותיו הנועזות של הארגון לבין ביצועיו הצבאיים בפועל עורר אכזבה גוברת בקרב הקהילה השיעית והציבור הלבנוני הרחב.

רבים כעת מטילים ספק ביכולתה של הקבוצה לעמוד בהתחייבויותיה ארוכות השנים, והאמינות שלה ככוח אמין נגד התוקפנות הישראלית נפגעה קשות. אכזבה זו הורגשה בצורה החריפה ביותר במעוזי חיזבאללה כמו דרום לבנון, עמק הבקאע ופרברי הדרום של ביירות (דאחיה).

אזורים אלה, שנהרסו על ידי הפצצות ישראליות בלתי פוסקות, ראו אלפי משפחות שיעיות נותרות להתמודד בעצמן למרות הבטחות חיזבאללה למקלט, הגנה ותמיכה. עבור רבים, תחושת הבגידה הייתה מוחשית, מה שהגביר את התסכול והצית קריאות לשינוי בתוך הקהילה.

באופן בלתי צפוי, האוכלוסייה השיעית העקורה מצאה נחמה ותמיכה מקבוצות שבעבר היו מנוכרות, כולל נוצרים, סונים ודרוזים. סולידריות חדשה זו החלה לעצב מחדש את המרקם החברתי של לבנון, וליצור בריתות חדשות שמאתגרות את הדומיננטיות ארוכת השנים של חיזבאללה.

כעת, הישרדותו של חזבאללה כמעצמה פוליטית וחברתית תלויה ביכולתו לספק תוצאות מוחשיות בשיקום שלאחר הסכסוך, במלחמה שבה נהרסו כמעט 10,000 בתים ומבנים. עם משאבים מדולדלים ואמינות בשפל כל הזמנים, הוא מתמודד עם מאבק קשה לשקם את האמון בקרב בסיסו.

הצבא הלבנוני

בעקבות הפסקת האש, הצבא הלבנוני התגלה כאבן היסוד של הריבונות והיציבות של לבנון. פריסתו באזור החיץ – שנשלט בעבר על ידי חזבאללה ונכבש על ידי כוחות ישראליים – מסמנת שינוי מהותי בדינמיקת הכוח של המדינה.

לראשונה מזה עשרות שנים, הצבא נחשב בעיני רבים ככוח מאחד, החוצה את הפילוגים העדתיים העמוקים של לבנון.

בניגוד לשחקנים אחרים השבויים בנאמנויות עדתיות או השפעות זרות כולל חזבאללה, אך גם ג'מאעה אסלאמיה וקבוצות פלסטיניות חמושות אחרות במחנות פליטים כמו חמאס, הצבא הלבנוני נהנה מאמון בקרב קהילות מגוונות, וממצב אותו כסמל לאחדות לאומית.

הסכם הפסקת האש כולל סעיפים לחיזוק יכולות הצבא, עם הבטחות למימון בינלאומי מוגבר וכוח אדם מארה"ב וצרפת, וגם פוטנציאלית מאיחוד האמירויות וסעודיה.

עם זאת, הקיימות של התחייבויות אלו נותרת לא ודאית. המשבר הכלכלי המתמשך בלבנון מעלה חששות לגבי יכולתו של הצבא לשמור על תפקידו החדש ללא תמיכה חיצונית מתמשכת ורפורמה פוליטית.

סיום הטריפקטה 'עם, צבא, התנגדות'

במשך ארבעה עשורים, חזבאללה קידם את הנרטיב של "עם, צבא והתנגדות" כבסיס לביטחון ולריבונות של לבנון. המלחמה הזו, עם זאת, שברה את הפרדיגמה הזו.

במקומה, מתהווה מסגרת חדשה: "עם, צבא וממשל." שינוי זה משקף דרישה ציבורית גוברת למדינה חזקה ואחראית שתבוא במקום הממשל הצל של חזבאללה.

תנועת אמל, שבאופן מסורתי הייתה מיושרת עם חיזבאללה, נראית כמשנה את עמדתה.

עלי חסן חליל, חבר פרלמנט בכיר ושותף קרוב של יו"ר נביה ברי, הדגיש לאחרונה בראיון טלוויזיוני את הצורך ב"מדינה חזקה", מה שמסמן תמיכה ברפורמה מוסדית ובארגון מחדש של דינמיקת הכוח בתוך ההנהגה הפוליטית השיעית.

הצהרה זו משקפת קריאה גוברת לחיזוק מוסדות המדינה ולחשיבה מחדש על איזון הסמכויות בתוך הממסד השיעי.

לאחר תבוסת חיזבאללה במלחמה האחרונה, דינמיקת הכוח בתוך ההנהגה הפוליטית השיעית עשויה לעבור שינויים משמעותיים. תנועת אמל וסיעות אחרות עשויות לדרוש עצמאות רבה יותר מחיזבאללה, תוך ניצול מעמדו המוחלש של הארגון לדרישה לתפקיד בולט יותר בקבלת ההחלטות.

זה יכול להוביל לדגש גובר על חיזוק מוסדות המדינה, עם קריאות ל"מדינה חזקה" המתורגמות למאמצים להחליש את השפעתם של קבוצות חמושות לא-מדינתיות כמו חיזבאללה ולהעצים את צבא לבנון וגופים רשמיים אחרים.

הסמכות בתוך הממסד הפוליטי השיעי עשויה להפוך למבוזרת יותר, להפחית את הדומיננטיות של חיזבאללה ולעודד ייצוג רחב יותר בתוך הקהילה.

משאבים פיננסיים ולוגיסטיים שבאופן מסורתי נשלטים על ידי חיזבאללה, כמו מימון זר ושירותים חברתיים, עשויים להיות מופצים מחדש או להיות תחת פיקוח המדינה, מה שיחליש את אחיזת הקבוצה באוכלוסייה השיעית.

שינויים אלו, עם זאת, יהיו תלויים ביכולת של מנהיגים שיעים אחרים, במיוחד בתוך תנועת אמל, לנצל את הנוף המשתנה ואת ההקשר הפוליטי הרחב יותר בלבנון ומחוצה לה.

תפקיד הממשלה

ממשלת לבנון מילאה תפקיד מוגבל אך קריטי במשא ומתן על הפסקת האש. ראש הממשלה הזמני נג'יב מיקאתי ניווט בין הדרישות המורכבות של בעלי בריתו של חיזבאללה לבין המתווכים המערביים, והשיג הסכם שאיזן אינטרסים שבריריים.

הסכם הפסקת האש מחייב את הצדדים הלבנוניים לבחור נשיא חדש, עם ישיבת פרלמנט מתוכננת ל-9 בדצמבר, שבה צפויה פריצת דרך בקיפאון הפוליטי תחת הנהגתו של ברי.

לאחר מכן, צפויה להיווצר ממשלה חדשה שתתמודד עם האתגרים הדחופים של תקופת הפוסט-מלחמה. ממשלה זו תעמוד בפני לחץ עצום להוביל מאמצי שיקום, לטפל במשבר ההומניטרי המחריף וליישם רפורמות מבניות שנדחו זמן רב.

כישלון לפעול באופן החלטי עלול להעמיק את השיתוק הפוליטי ולפגוע עוד יותר באמון הציבור.

בינתיים, הרִיק הנשיאותי, שלא נפתר מאז תום כהונתו של מישל עאון באוקטובר 2022, נותר מכשול אדיר לממשל ולשיקום. המלחמה החריפה עוד יותר את המחלוקות סביב הנשיאות, כאשר הפלגים נותרו תקועים על מועמד.

עמדתו המוחלשת של חיזבאללה, יחד עם שינויי בריתות פוליטיות, עשויה לשנות את מאזן הכוחות לטובת קבוצות או יחידים המיושרים עם המערב, אך כל פתרון ידרוש פשרה משמעותית בין הבלוקים הפוליטיים המפוצלים של לבנון.

הקיפאון הממושך הזה מדגיש את הצורך הדחוף בקונצנזוס פוליטי כדי להתמודד עם האתגרים הדוחקים של לבנון, כולל יציבות כלכלית וממשלה מתפקדת.

מלחמת 2024 עיצבה מחדש באופן יסודי את המרקם הפוליטי והחברתי של לבנון, כאשר הצבא הלבנוני ומוסדות המדינה צצים כסמלים של אחדות וחוסן. במקביל, ההפסדים של חיזבאללה בהנהגה, בארסנל ובאמינות מסמנים את סופה האפשרי של תקופת הדומיננטיות שלו.

הסכם הפסקת האש מציע הזדמנות שברירית אך קריטית ללבנון לשקם את עצמה. כדי שהרגע הזה יהפוך לנקודת מפנה אמיתית, על ממשלת לבנון להפעיל את סמכותה, לקדם אחדות לאומית ולהוביל מאמצי שיקום מקיפים.

בינתיים, דרישת הציבור לחזון חדש של ממשל—הממוקד באחריות ובפתרונות בהובלת המדינה מסמנת הזדמנות היסטורית להתחדשות.

האם לבנון תוכל להפוך את רגע המשבר הזה לבסיס ליציבות מתמשכת תלוי ברצון הקולקטיבי של מנהיגיה ואנשיה להשתחרר ממעגלי הקונפליקט והעדתיות שהגדירו את עברה.