מערכת הסיוע הזר, שהתקיימה במשך למעלה ממאה שנים, שבה מדינות עשירות מספקות תמיכה למדינות עניות, מתמוטטת לנגד עינינו. רוב האנשים אינם נראים מודאגים. האם זה לא בזבוז כסף? ולמה על משלמי המסים במדינה אחת לשלם כדי לעזור לאנשים במקום רחוק? האם הסיוע הזר הוא לא פשוט גרסה מתנשאת של קולוניאליזם מודרני?

התמוטטות הסיוע הזר היא טרגדיה, לא רק עבור העניים בעולם, אלא גם עבור המדינות שמבצעות את הקיצוצים. הנה הסיבה.

מספרים היסטוריים

נתחיל עם המספרים. ביום הראשון לכהונתו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הקפיא באופן מיידי את כל הסיוע הזר של ארה"ב, וכעת מדווח כי פחות מ-10 אחוזים מהתקציב ישרדו את ההקפאה. זה גרם לאפקט דומינו. הולנד הייתה הבאה בתור, כשהכריזה על קיצוצים של 30 אחוזים. כעת, בריטניה הודיעה על קיצוצים נוספים של 40 אחוזים, מה שמשאיר את הסיוע הבריטי בפחות ממחצית הרמות של שנת 2020. שלושת הצעדים הללו בלבד ימחקו יותר מרבע מהסיוע העולמי.

סביר להניח שזה לא ייעצר כאן. גרמניה ויפן הן כעת התורמות הגדולות שנותרו, אך פוליטיקאים שם כבר קוראים לקיצוצים.

לא קשה להבין מדוע הקיצוצים מתבצעים. למדינות עשירות יש חובות רבים ובעיות משלהן. הבוחרים שלהן בוחרים יותר ויותר מנהיגים שרוצים לשים את מדינתם בראש סדר העדיפויות. הם רואים בסיוע הזר במקרה הטוב מעשה צדקה שלא מועיל להם, ובמקרה הרע בזבוז ושחיתות.

הסיוע הזר אינו מושלם, אך הוא יכול להיות מועיל מאוד הן למדינות המקבלות אותו והן לתורמות. הגיע הזמן להתמודד עם המיתוסים העצלנים.

שבעה עשר מיליון סיבות

אין ספק שחלק מהסיוע הזר מבוזבז. זה קורה בעיקר כשהוא משמש למשחקי פוליטיקה במקום לעזור באמת לאנשים, כמו למשל לשחד את רואנדה כדי לארח פליטים לא רצויים. אך ישנם שימושים רבים לסיוע הזר שהוכחו כיעילים, עם השפעה יוצאת דופן.

גאבי הוא קרן משותפת של תורמים רבים שמספקת חיסונים למדינות שמתקשות להרשות לעצמן. מחקרים אקדמיים הראו כי הקרן הצילה מעל שבעה עשר מיליון ילדים בעשרים השנים האחרונות. זה יותר ממספר ההרוגים במלחמת העולם הראשונה, בעלות של כאלף דולר לכל חיים שניצלו.

אבל למה שמשלמי המסים בבריטניה או יפן ישלמו על כך?

ובכן, ראשית, כי למרות שהחיים במדינות עשירות יכולים להרגיש קשים, אנחנו עדיין חיים בעולם לא שוויוני באופן יוצא דופן. מעל מיליארד אנשים חיים במדינות שבהן ההוצאה השנתית על בריאות לאדם היא פחות מ-100 דולר. זה לא מספיק אפילו לביקור אחד אצל רופא באירופה, שלא לדבר על טיפולים למחלות מורכבות.

למרות שהסיוע הזר מהווה פחות מאחוז אחד מתקציבי רוב המדינות התורמות, הוא מספק את רוב ההוצאה על בריאות בכמה מדינות אפריקאיות.

החזר ההשקעה לתורמים

אבל הצלת כל אותם חיים היא גם השקעה חכמה עבור התורמים. זה יכול לעזור בשלושה מהאתגרים הגדולים ביותר שמדינות עשירות מתמודדות איתם: סכסוכים, הגירה בלתי סדירה וצמיחה כלכלית.

ראשית, נבחן את נושא הסכסוכים. ה-CIA מימן ניתוח היסטורי רחב היקף כדי להבין את הגורמים למלחמות אזרחים. הם לא עשו זאת מתוך אלטרואיזם, אלא מתוך דאגה לביטחון הלאומי האמריקאי. הם גילו שהגורם החברתי החשוב ביותר לחיזוי קריסת מדינות הוא מספר הילדים שמתים ממחלות לפני גיל חמש – בדיוק אותם מקרי מוות שגאבי פועלת למנוע. מחקרים רבים גם הראו כי סיוע זר יכול להפחית את הסיכון לחידוש סכסוכים לאחר הסכמי הפסקת אש.

ומה לגבי הגירה? כלכלנים במכון קיל, שבחנו את כוונות ההגירה במדגם רחב באפריקה, גילו ששני הגורמים המרכזיים לרצון של אנשים להגר הם סכסוכים והיעדר שירותים בסיסיים כמו בריאות. רואים את המגמה? שפרו את שירותי הבריאות, הצילו חיים, מנעו סכסוכים, הפחיתו את רצון האנשים להגר.

היתרון השלישי הוא צמיחה כלכלית. תורמות כמו גרמניה ויפן הן יצואניות גדולות של מכוניות, טכנולוגיה ומוצרים אחרים, אך הצמיחה שלהן הייתה איטית. שווקים חדשים למוצריהן יכולים לעזור. אך מדינות רבות באפריקה לכודות במלכודת עוני. ומה אחד הגורמים הגדולים ביותר למלכודת העוני, לפי מאות מחקרים אקדמיים? ניחשתם נכון. בדיוק המחלות הזיהומיות שגאבי ותוכניות סיוע אחרות פועלות לחסל.

סולידריות, לא פטרונות

ומה לגבי הטענה שהסיוע הזר הוא קולוניאליזם מודרני? זה יכול להיות, אבל לא חייב להיות.

דרום קוריאה עברה ממצב של מדינה ענייה ומדוכאת למדינה עשירה. כיום היא תורמת מרכזית, כי הקוריאנים מעריכים את הסיוע שקיבלו מארה"ב וממדינות אחרות במהלך תהליך הפיתוח שלהם. הסיוע שלהם מבוסס על סולידריות, לא על עליונות.

מדינות מהמזרח התיכון כמו טורקיה, סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר הפכו גם הן לתורמות מרכזיות, מתוך סולידריות עם שכניהן, אך גם כדי לחזק את השפעתן ובריתותיהן.

תורמות לא-אירופיות אלו תמיד ראו בסיוע הזר מערכת יחסים של שווים, שבה למדינה העשירה אין עליונות מוסרית מובנית. האירופאים החלו לאמץ גישה זו, בין היתר כי מדינות בדרום הגלובלי כבר לא מוכנות לסבול משהו אחר. זו הסיבה שנשיאת האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין, מתייחסת שוב ושוב לשותפות האיחוד האירופי-אפריקה כ"שותפות של שווים".

הסיוע הזר עדיין פגום. הוא עדיין מוכתם במורשות קולוניאליות. והוא אינו הפתרון לכל בעיה. הוא לא יעצור את כל המלחמות, לא יפסיק את כל ההגירה הבלתי סדירה ולא יהפוך את סווזילנד לשווייץ. אבל הוא יכול לעזור בשלושת הדאגות הגדולות ביותר של מדינות עשירות, תוך הצלת חייהם של האנשים הפגיעים ביותר. יש שימושים גרועים יותר לכספי ממשלה.

מקור:TRT World