מאז אירועי ה-11 בספטמבר, כל מועמד לנשיאות ארצות הברית התחייב להעמיד את הגנת המולדת בראש סדר העדיפויות הביטחוני הלאומי.

במסגרת זו, דונלד טראמפ הפך את נושא הגנת הטילים לאחד מעמודי התווך של קמפיין הבחירות שלו לשנת 2024, כשהוא מבטיח לבנות 'כיפת ברזל אדירה לארצנו, כיפה שלא נראתה כמותה מעולם'.טראמפ הציג את הפרויקט כסמל לגאווה לאומית ולתחייה תעשייתית.

עם חזרתו לתפקיד בינואר 2025, הנשיא טראמפ מיהר להפוך את חזונו למדיניות.

בתוך שבוע מהשבעתו, הוא חתם על צו נשיאותי בשם 'כיפת ברזל לאמריקה', שהנחה את משרד ההגנה לפתח מערכת הגנה מקיפה מפני טילים שתגן על שטח ארצות הברית מפני מגוון איומים אוויריים הולכים וגוברים.

בשבועות הבאים, היוזמה שונתה לשם "הכיפה המוזהבת לאמריקה".

זה סימן התרחקות מה"כיפת ברזל" הישראלית הידועה, וכן הבעת שאיפה אמריקאית ייחודית בהיקף, בשאפתנות טכנולוגית ובמשמעות סמלית.

עידן חדש בהגנה מפני טילים?

פרויקט כיפת הזהב כולל פיתוח ארכיטקטורת הגנה רב-שכבתית המשלבת חיישנים מבוססי חלל, מערכות בינה מלאכותית לניהול אש ומגוון יירוטים קינטיים ולא-קינטיים, שנועדו להתמודד עם איומים מטילים בליסטיים, היפרסוניים וטילי שיוט.

המרכיב המורכב ביותר של הפרויקט הוא רשת המיירטים המוצעת המבוססת על חלל, כולל לייזרים, אשר נועדו להשמיד ראשי קרב זמן קצר לאחר השיגור.

בניגוד למערכת הישראלית שנועדה ליירט רקטות קצרות טווח, כיפת הזהב מכוונת לטווח רחב יותר של איומים, כולל טילים היפרסוניים ופלטפורמות מבוססות חלל כמו מערכות הפצצה מסלוליות חלקיות (FOBS).

ב-20 במאי, הנשיא טראמפ אישר כי גנרל מייקל גטליין מחיל החלל יוביל את פיתוח כיפת הזהב, אותה תיאר כחיונית ל'הצלחה ואף להישרדות של ארצנו'.

היקף התוכנית הוא עצום. הערכות ראשוניות של משרד התקציבים של הקונגרס מצביעות על כך שהעלות הכוללת עשויה לעלות על 542 מיליארד דולר בעשרים השנים הקרובות.

תקציב הביטחון של השנה הבאה הקצה 25 מיליארד דולר לפיתוח רכיבים מרכזיים, כולל לוויינים, חיישנים מבוססי חלל, יירוטים ותשתיות שיגור.

טראמפ הכריז כי המערכת, שעלותה צפויה להגיע ל-175 מיליארד דולר, תהיה מבצעית תוך שלוש שנים, מה שיסמן את הפעם הראשונה שבה יונחו כלי נשק בחלל.

הצלחת הפרויקט תלויה במידה רבה במערכות מבוססות חלל לזיהוי ויירוט טילים, שכן אלו מציעות את האמצעים היעילים ביותר להתמודדות עם איומים מהירים, קשים לזיהוי ובעלי יכולת תמרון גבוהה, כמו נשק היפרסוני.

עם זאת, למרות המומנטום הראשוני, עדיין קיימות שאלות משמעותיות בנוגע להיתכנות הטכנית ולכדאיות האסטרטגית ארוכת הטווח של מערכת כה מורכבת ושאפתנית.

האם הכיפה המוזהבת תהיה פריצת דרך אסטרטגית או הימור יקר נותר לא ברור. למרות שהיא מבטיחה חדשנות והרתעה, קיים סיכון כי תוביל לתלות מוגברת בחברות פרטיות ותגרום להסלמה מצד יריבים.

הפרטת ההגנה

פרויקט כיפת הזהב בולט לא רק בהיקפו ובשאיפותיו הטכנולוגיות, אלא גם בהסתמכות חסרת התקדים שלו על המגזר הפרטי, שכבר הופך לאחת היוזמות הביטחוניות המסחריות האטרקטיביות ביותר בהיסטוריה האחרונה של ארצות הברית.

יותר מ-180 חברות הביעו עניין להשתתף בפרויקט, וקבלנים מרכזיים כמו נורת'רופ גרומן, בואינג ו-RTX צפויים למלא תפקידים מרכזיים.

במקביל, לוקהיד מרטין כבר השיקה קמפיין שיווק ייעודי כדי לבסס נוכחות חזקה בנוף המתפתח הזה.

על פי דיווח חדשותי, קונסורציום בראשות SpaceX ובשיתוף פלנטיר ואנדוריל נמצא בחזית הפרויקט.

הצעתם כוללת קונסטלציה של מאות לוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, שישמשו לזיהוי, מעקב ואולי אף לנטרול איומים נכנסים בזמן אמת.

קבוצת החברות הזו מתאפיינת לא רק ביכולתה הטכנולוגית אלא גם בהשפעתה הגדולה על הנרטיב הפוליטי והאסטרטגי סביב הפרויקט.

SpaceX, Palantir ואנדוריל נוסדו על ידי יזמים שסיפקו תמיכה פוליטית משמעותית לטראמפ.

אילון מאסק, מנכ"ל SpaceX, משמש כיום כיועץ למחלקת היעילות הממשלתית של ממשל טראמפ. באופן דומה, יו"ר Palantir, פיטר ת'יל, והנהגת אנדוריל שמרו על קשרים קרובים עם מעגלי הביטחון הלאומי המיועדים לטראמפ.

חלק מהמחוקקים מודאגים כי הצטלבות בין שאפתנות המגזר הפרטי לבין יישור קו פוליטי עלולה לפגוע בשקיפות וביושרה של תהליך הרכש.

מבקרים הזהירו כי הפקדת תשתיות הגנה קריטיות בידי חברות עם שיוכים פוליטיים נתפסים עלולה לערער את האובייקטיביות בקבלת ההחלטות בתחום הביטחון הלאומי.

מוקדם יותר החודש, קבוצה של 42 מחוקקים דמוקרטים ביקשה באופן רשמי לפתוח בחקירה האם שיקולים פוליטיים השפיעו שלא כדין על תהליך החוזים של הכיפה המוזהבת.

במכתבם כתבו המחוקקים: "כל זה מעורר חששות האם חוזי ההגנה להקמת הכיפה המוזהבת הם דרך אפקטיבית להגן על האמריקאים, או שמא נועדו להעשיר את מר מאסק ואליטות אחרות."

המעורבות הגוברת של חברות פרטיות בפרויקט הכיפה המוזהבת מצביעה על שינוי רחב יותר בתכנון ההגנה של ארה"ב, שבו גופים מסחריים אינם רק קבלנים, אלא דמויות מרכזיות בפיתוח ובהפעלת הכוח הצבאי.

דבר זה ניכר במיוחד בהצעתה המדווחת של SpaceX למודל מבוסס מנוי, שבו הממשלה תשלם עבור גישה למערכות לוויין בבעלות פרטית במקום להחזיק אותן בבעלות ישירה.

למרות שהגישה הזו עשויה להציע מהירות וגמישות, היא גם מציגה פגיעויות מבניות, כולל פיקוח ציבורי מופחת, ירידה בשליטת המדינה על תשתיות קריטיות ותלות מוגברת בפלטפורמות הנשלטות על ידי חברות פרטיות.

לפיכך, הכיפה המוזהבת אינה רק מבחן להגנה מפני טילים. היא מסמלת שינוי עמוק באופן שבו ארה"ב מארגנת, מנהלת ולבסוף מאשרת שימוש בכוח במאה ה-21.

השלכות אסטרטגיות: הרתעה או הסלמה?

המטרה המוצהרת של כיפת הזהב היא להתמודד עם מה שפקידי ההגנה האמריקאים מתארים יותר ויותר כפגיעות קריטית בביטחון הפנים.

על פי הערכות האחרונות של סוכנות הביון הצבאית של ארצות הברית (DIA), האיומים מצד טילים על שטח ארה"ב צפויים לגדול משמעותית בהיקפם ובתחכומם במהלך העשור הבא.

בעוד שטילים בליסטיים מסורתיים נותרים דאגה מרכזית, מתחרים אסטרטגיים – במיוחד סין ורוסיה – מפתחים מערכות שיגור מתקדמות שנועדו במפורש לחמוק מהגנות ארה"ב הקיימות או להכריע אותן.

על פי הדוח של סוכנות הביון הצבאית של ארצות הברית (DIA), סין עשויה לפרוס עד 700 טילים בליסטיים בין-יבשתיים עם ראשי נפץ גרעיניים עד שנת 2035. קוריאה הצפונית כבר הפגינה יכולות טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM) שיכולים להגיע לשטח ארה"ב, ואיראן עשויה להיות בעמדה לפתח יכולות דומות עד 2035 אם תבחר בכך.

בתגובה, פרויקט כיפת הזהב מציע ארכיטקטורה רב-שכבתית להגנה מפני טילים, המבוססת על יכולות חלל. עם זאת, מערכות מסוג זה כרוכות בסיכונים אסטרטגיים מובנים.

הגנה מפני טילים מערערת את עקרון הפגיעות ההדדית, שעליו מתבססת ההרתעה הגרעינית. אם יריב חמוש בנשק גרעיני סבור כי יכולתו לבצע מתקפת נגד – היכולת להגיב לאחר מתקפה גרעינית – עשויה להתבטל, אפילו באופן חלקי, הדבר עלול להביא לשינוי במאזן הכוחות.

ככל שהמערכת נראית אמינה ובעלת יכולות גבוהות יותר, כך גדל הסיכוי שהיא תגרום לפיתוח אמצעי נגד במקום להרתיע אותם.

סין ורוסיה פרסמו הצהרה משותפת שהזהירה כי הפרויקט עלול לערער את היציבות הביטחונית הגלובלית ולהוביל למיליטריזציה של החלל. שתי הממשלות תיארו אותו כהרחבה משמעותית של היכולות האסטרטגיות של ארצות הברית וקראו למדינות בעלות נשק גרעיני לדחות את "מנטליות המלחמה הקרה" ואת משחקי הסכום האפס.

הערות אלו משקפות את החשש הגובר בקרב מתחרים מרכזיים של ארצות הברית, שעשויים לראות במערכת שינוי פוטנציאלי במאזן האסטרטגי המצדיק אמצעי נגד הדדיים. אף על פי שהיא תוכננה למטרות הגנה, כיפת הזהב עלולה לעורר הסלמה מצד יריבים, ובכך להפוך את העולם לפחות בטוח.

כיפת הזהב עשויה להיות גורם משנה משחק – אך לא בלי השלכות.

על ידי העברת אחריות ביטחונית מרכזית לחברות פרטיות ושיבוש ההיגיון של ההרתעה הגרעינית, הדבר חושף עד כמה הביטחון הלאומי הופך להיות כרוך בחדשנות מסחרית ובחוסר ודאות אסטרטגי.

במובן זה, הפרויקט אינו רק מגן מפני טילים; הוא מהווה חלון לארכיטקטורה המתפתחת של לוחמה במאה ה-21, שבה כוח מופעל לא רק על ידי מדינות, אלא גם על ידי תאגידים, אלגוריתמים ופלטפורמות במסלול חללי.